דוח בנק ישראל לשנת 2023 יצא היום. בין שלל הניתוחים, מופיעה תיבה קצרה שכתבתי ביחד עם ד"ר אליעזר בורנשטיין ובה בחנו את ההשפעה של זעזועים גיאופוליטיים על האינפלציה בישראל בשנים 1995-2022. להלן שרשור שמתאר את התיבה ומסביר איך כל זה קשור ל-"חוסן" במובן הכלכלי של המילה.🧵

הניתוח בתיבה עושה שימוש ב"מדד הסיכון הגיאופוליטי" (GPR) שפותח ופורסם במאמר של קלדרה ושות' (AER 2022). המדד מתבסס על בחינה מדוקדקת של תדירות הופעת נושאים גיאופוליטיים בכתבות בנושאי אקטואליה.
https://www.aeaweb.org/articles?id=10.1257/aer.20191823

בפרט, המדד מכמת את עוצמת הזעזועים הגיאופוליטיים על פני זמן. לשם כך, הוא מגדיר את ערך המדד בחודש או יום מסויים כשיעור הכתבות שעוסקות בנושאים גיאופוליטיים מתוך סך הכתבות שפורסמו באותו פרק זמן (בעיתונות באנגלית בלבד). כאן, ניתן לראות איך נראה מדד ה-GPR הגלובלי על פני זמן.

(הערה: האיור הנ"ל לקוח מהאתר של מחברי המאמר ובו תוכלו למצוא ולהוריד את הנתונים הללו וכן נתונים היסטוריים ועדכניים לשורה של מדינות, לרבות ישראל.)

https://www.matteoiacoviello.com/gpr.htm

בתיבה עשינו שימוש במדד ה-GPR שחושב על ידי החוקרים הנ"ל עבור ישראל. כפי שניתן לראות באיור, המדד שלהם תופס היטב את כל האירועים המרכזיים שהתרחשו במהלך ההיסטוריה. כמו כן, ניתן לראות שהמדד זינק לרמתו הגבוהה ביותר מאז מלחמת 1973 עם תחילת מבצע "חרבות ברזל" באוקטובר 2023.

בכדי לבדוק כיצד זעזועים גיאופוליטיים משפיעים על האינפלציה, הריבית ושער חליפין הרצנו רגרסיה שבוחנת כיצד משפיע שינוי בגודל סטיית תקן אחת במדד GPR על המשתנה המוסבר לאורך מספר תקופות. מצרף כמה אותיות יווניות למי שבקטע:

להלן הממצאים. אמ;לק: בתגובה לזעזועים גיאופוליטיים בשנים 1995-2022 רמת המחירים עלתה בשנה הראשונה אבל חזרה לרמה המקורית כעבור שנתיים; שער החליפין פוחת זמנית; והריבית נותרה ללא שינוי בהתחלה ולאחת מספר חודשים עלתה זמנית.

הממצאים מצביעים על כך שלאירועים גיאופוליטיים בתקופה זו הייתה השפעה חולפת ולא גדולה במיוחד על האינפלציה (יענו טרנזיטורי). זה כמובן לא יפתיע את רוב האנשים שחיו בישראל בשנים האלה. המשק הישראלי הפגין חוסן רב בשנים אלו לכל סוגי הזעזועים, לרבות הגיאופוליטיים (אך גם למשל למשבר 2008).

חשוב להדגיש שהתגובות של האינפלציה ושע"ח שהוצגו לעיל הן *בהינתן* תגובת המדיניות (בעיקר מוניטרית) לאירועים. סביר להניח שלולא העלאת הריבית בתגובה לזעזוע הגיאופוליטי רמת המחירים הייתה עולה ביותר ואולי לא חוזרת לרמתה הנוכחית, וכך גם לגבי הפיחות בשע"ח.

יש מן הסתם להיזהר ביישום ממצאים אלה על הסכסוך הנוכחי. מדוע? מפני שלמלחמת "חרבות ברזל" היא האירוע הגדול ביותר מאז מלחמת 1973 והמתמשך ביותר מאז האינתיפאדה השנייה. קשה עד בלתי אפשרי לבצע השלכה מהממצאים שלנו לאירוע גדול בסדר גודל כמו המלחמה הנוכחית.

ועדיין, נכון לעכשיו לפחות, התפתחות האינפלציה הצפויה על סמך ציפיות השוק והחזאים מאז תחילת המלחמה מראה שהשוק לפחות לא צופה חריגה משמעותית באינפלציה בעתיד, ותחזית זו כוללת מן הסתם הערכה לגבי תגובת קובעי המדיניות להתפתחויות.

עד כה תיאור הניתוח שהופיע בדוח בנק ישראל. כעת נעבור לתוספת אישית שלי. אני קורא בימים אלה ספר מרתק בשם The Resilient Society מאת מרקוס ברונמייר (מפרינסטון @MarkusEconomist) הספר מגדיר ועוסק בתכונת ה-Resilience או בעברית "חוסן" ובחשיבות העצומה שיש לה בהקשרים כלכליים.

חוסן לפי ברונמייר היא היכולת להתאושש במהרה ולחזור למצב המוצא לאחר פגיעת זעזוע.  הספר שלו מדגיש את החשיבות של החוסן לכלכלה ולחברה ודן במדיניות הכלכלית שעוזרת לייצר חוסן בהקשרים שונים (מוניטרי, פיסקלי, פיננסי, בריאות, אקלים וכו'). 

האיור הבא מתוך מצגת של ברונמייר ממחיש היטב את ההבדל בין תהליך שמתאפיין בחוסן חיובי ותהליך שלא מתאפיין בחוסן. כלכלה בעלת חוסן שנפגעה מזעזוע כלשהו תחזור במהרה לנקודת המוצא. בכלכלה לא חסינה הפגיעה תהיה פרמננטית.

(הערה: יש להבדיל בין חוסן ובין מונח דומה אחר, "עמידות" (robustness). עמידות היא היכולת להמשיך לתפקד גם תחת מצבים קשים. האנלוגיה הבאה מתוך הספר עוזרת לחדד את כל אחד מהמושגים הנ"ל.)

אם הדינמיקה של כלכלה בעלת חוסן נראית לכם מוכרת, אז אתם כמוני. לא יהיה זה מופרך לטעון שהכלכלה הישראלית התאפיינה לאורך ההיסטוריה בחוסן מרשים (וגם בעמידות), והחוסן הזה בא לידי ביטוי בין היתר גם בתוצאות האמפיריות שלנו.

לשם השוואה, הנה דוגמה כלכלה שלא מתאפיינת בחוסן - מגמת הצמיחה של הממלכה ירדה לאחר כל משבר גדול (2008 והקורונה). אין עדות לריבאונד.

https://x.com/aziz0nomics/status/1773414315065749675?s=20

החוסן של ישראל לא הגיע מן הסתם מהאוויר אלא הוא פועל יוצא של התנהלות נבונה לאורך השנים שמספקת את התנאים ומאפשרת לקובעי המדיניות מרחב פעולה להנדס ריבאונד חזק ומהיר. זו בדיוק המחשה של התזה שברונמייר מציג בספר שלו. זה לא היה המצב למשל בישראל בשנים שלפני תכנית הייצוב (1985).

זהו להפעם. אסיים עם קישור לדוח בנק ישראל שכולל כהרגלו עוד לא מעט ניתוחים מעניינים על כלכלת ישראל (ויש גם מספר פרקים חדשים בפודקאסט "הצד השלישי של המטבע" שמלווים את יציאת הדוח):

https://www.boi.org.il/publications/regularpublications/boi-reports/%D7%93%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A0%D7%A7-%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C-2023/

ולמי שאין כח לקרוא את הספק, הנה לינק להרצאה של ברונמייר מכנס ה-AFA האחרון בו הוא למעשה מסכם את התיזה שלו ב-40 דקות:

https://www.youtube.com/watch?v=z94l-G5gz4o&list=PL42MdOODnBSsZUjaciT6gW7mBKDrKBw3x

זעוזעים גיאופוליטיים וחוסן כלכלי

לרגל סיום השבוע הראשון של שנה"ל האקדמית הכנתי שרשור פדגוגי קצת ארוך (ביל אקמן ארוך) על צמיחה כלכלית, ובפרט על מודל הארוד-דומאר שקדם למודל הצמיחה של רוברט סולו (זוכה פרס נובל בכלכלה שהלך לעולמו לפני מספר ימים), ועל קריאה ביקורתית של הנחות במודל כלכלי.🧵

https://x.com/itamarcaspi/status/1742611564782395870?s=20

לפני שנתחיל עם המשוואות, הכירו את רוי הארוד, כלכלן בריטי וכותב אחת הביוגרפיות היודעות ביותר של קיינס, ואת אסביי דומאר, כלכלן אמריקאי ממוצא רוסי שלימד בין היתר ב-MIT. הנ"ל פיתחו בשנים 1947-48 בנפרד מודל צמיחה כלכלית "קיינסיאני" באופיו שידוע כיום כמודל "הארוד-דומאר" (להלן, HD).

מודל HD נחשב למודל הצמיחה המוכר, המקובל והמשפיע ביותר בשנים שלאחר השפל הגדול ושלפני הפרסום הסמינלי של סולו בסוף שנות ה-50 של המאה הקודמת. למעשה, כשסולו כתב את המאמר שלו על צמיחה כלכלית, הוא בראש ובראשונה התכתב עם מודל HD וביקר אותו.

להלן תיאור קצר של מודל HD בחמישה שלבים:

1. נניח שהתוצר Y פרופורציונלי למלאי ההון הפיזי K:

Y(t) = aK(t)

כאשר a הוא יחס תוצר-הון. משמעות ההנחה הנ"ל היא שהתפוקה השולית של ההון במודל *קבועה*. זכרו את זה להמשך.

2. נניח במקביל שהחיסכון S פרופורציונלי לתוצר Y:

S(t) = sY(t)

כאשר s הוא שיעור החיסכון.

3. נניח שהמשק סגור כך שהחיסכון שווה להשקעה:

S(t) = I(t)

4. מלאי ההון היום שווה למלאי ההון בתקופה הקודמת בניכוי הפחת ובתוספת ההשקעה

K(t) = (1 - δ)K(t-1) + I(t)

5. לאחר קצת הצבות ואלגברה (תצטרכו לסמוך עלי או לפתור בעצמכם) נקבל ששיעור הצמיחה של התוצר שווה למכפלה של שיעור החיסכון ויחס ההון-תוצר פחות שיעור הפחת:

ΔY(t)/Y(t) = sa - δ

במילים פשוטות, מודל HD אומר שבהינתן יחס הון-תוצר a ושיעור פחת δ קבועים (אקסוגנית), הדרך להגדיל את קצב הצמיחה עובר דרך הגדלת שיעור החיסכון s שתגדיל את קצב גידול מלאי ההון, ובגלל שהנחנו שהתוצר פרופורציונלי למלאי ההון, תגדיל גם את קצב הצמיחה של המשק.

חדי העין ביניכם בטח שמו לב למשהו חסר במודל - עובדים! איך אפשר לייצר בלי עובדים? ובכן, הייצור במודל מבסס על מה שמכונה Leontief production function על שם וסילי לאונטיף (בתמונה. נראה לא מרוצה ממשהו), כלכלן אגדי שבין היתר זכה בנובל והנחה 4 דוקטורנטים שזכו בנובל אחריו.

פונקציית ייצור מסוג לאונטיף מניחה שבכדי לייצר יחידת תוצר דרושה פרופורציה קבועה של גורמי ייצור (ג"י) שאינם תחליפיים, ושהיצור כפוף לגורם הייצור שנמצא במחסור. במודל HD התוצר מיוצר על ידי עבודה והון בלבד:

Y(t) = min[K(t)/a, L(t)/b]

כאשר L(t) הוא מספר העובדים ו-b הוא יחס תוצר-עבודה.

מודל HD שעושה שימוש בפונ' לאונטיף מניח במשתמע שידיים עובדות מצויות בשפע כך שהמגבלה האפקטיבית בייצור היא הון (ולכן מתעלמים מהעובדים בשלב 1). המשמעות היא שבמודל HD מניחים שכל יחידת הון שתתווסף למשק תנוצל במלואה כיוון שהמגבלה האפקטיבית היא מספר המכונות ולא מספר העובדים.

(הערת שוליים: עכשיו אתם אולי מבינים מדוע מודל HD מכונה מודל צמיחה "קיינסיאני" - המודל פותח בשנים שלאחר השפל הגדול עבור משק שמתאפיין באבטלה המונית כרונית. במצב כזה, סביר להניח שכל תוספת של הון למשק תנוצל במלואה על ידי ידיים עובדות פנויות, ומשם מגיעה ההנחה לגבי פונקציית הייצור).

מודל HD שנועד במקור לתאר דינמיקת צמיחה של טווח קצר יחסית (מספר שנים) במשק ששרוי במיתון עמוק הפך בשנים שלאחר פרסומו לסוס העבודה המקובל לניתוח צמיחה כלכלית ארוכת טווח ולניסוח המלצות מדיניות למדינות מתפתחות שסבבו לרוב סביב דרכים להגדלת שיעור החיסכון הלאומי כאמצעי להגדלת קצב הצמיחה.

ואז הגיע תורו של סולו. שימו לב לפסקת הפתיחה של מאמר מודל הצמיחה הסמינלי שלו (משנת 1957). סולו נותן שם תובנה כללית חשובה מאוד: בכל מודל/תיאוריה מניחים הנחות מפשטות ולא מציאותיות לרוב. זה ברור. אבל, במודל טוב, חשוב שלכל הפחות ההנחות הקריטיות שמכתיבות את התוצאות יהיו מציאותיות.

מהן אותן "הנחות קריטיות אך לא מציאותיות" עליהן מדבר סולו בהקשר של מודל HD? ראשית, כאמור, מודל HD מניח פרופורציה קבועה ואקסוגנית של הון ביצור (ובמשתמע תפוקה שולית קבועה להון). מדובר בהנחה קריטית כיוון שהתוצאה המרכזית (חיסכון -> צמיחה) תלויה בה ונובעת ממנה ישירות.

אבל ההנחה הזו לא מציאותית לשיטתו של סולו - יותר סביר שהתפוקה השולית של ההון פוחתת. למשל, בהינתן מספר פועלים קבוע ומעט מכונות במפעל, הוספת מכונה תגדיל לנו את התפוקה משמעותית. מנגד, הוספת מכונה כשיש לנו הרבה מכונות במפעל לא תגדיל משמעותית את התפוקה (כי לא יהיה מי שינצל אותה).

ההנחה הקריטית והלא מציאותית השנייה עליה מדבר סולו היא שההון והעבודה במודל HD אינם תחליפיים כלל. אי אפשר ב-HD לייצר את אותה רמת תוצר עם פחות מכונות ויותר עובדים או להיפך. פונקציית הייצור של HD פשטנית מדי לטעמו. יתרה מכך - במודל HD אין קשר בין קצב גידול האוכלוסייה ובין קצב הצמיחה.


בפרט, אם קצב הגידול של האוכלוסיה גדול מקצב גידול ההון והתוצר, המשק יתדרדר לאבטלה המונית (יותר מדי עובדים על כל מכונה). מנגד, אם קצב הגידול של האוכלוסיה נמוך מדי, המשק יגיע בסוף למצב של מחסור חמור בעובדים (המון מכונות בלי מי שיפעיל אותן) ואינפלציה. הנה סולו שוב:

למעשה, במודל HD המצב המצוי של הכלכלה הוא חוסר יציבות ולא בשיווי משקל. אם במקרה התמזל מזלנו כך שקצב גידול האוכלוסיה תואם בדיוק לקצב גידול ההון והתוצר, המשק יצמח בקצב יציב לצד תעסוקה מלאה. אבל, כל תזוזה קטנה מעלה או מטה בקצב גידול האוכלוסיה תזרוק את המשק לאבטלה המונית או לאינפלציה.

(הערת שוליים: במציאות, מספר העובדים גדל על פני זמן, אך במקביל גם פריון העבודה גדל (קשור לפרמטר b בפונקציית הייצור לאונטיף), כלומר העובדים משתפרים כך שהם יכולים לייצר יותר תפוקה עבור אותה רמת הון. ההשפעה על חוסר היציבות של שיווי המשקל במודל HD תהיה אפילו גדולה יותר במקרה זה).

גם כאן מדובר בהנחה קריטית - חוסר התחלופה בין עובדים להון מנתק במודל את קצב צמיחת ההון והתוצר מקצב גידול אוכלוסיית העובדים. מדובר גם בהנחה לא מציאותית - במציאות קיימת תחלופה בין הון לעבודה, ובפרט קיים *מנגנון מחירים* שעקבי עם התחליפיות הזו.

כשקיים מחסור בעובדים, המחיר היחסי של העבודה (השכר) עולה, ומנגד, כשיש מחסור בהון, מחיר ההון (התשואה עליו) עולה. המחירים הללו נקבעים בשיווי משקל בהתאם לתפוקה השולית של כל ג"י ומביאים במודל תחרותי להקצאה יעילה של המשאבים. במודל HD כאמור, אין מחירים ואין שוק (שוב, סטאפ קיינסיאני).


מודל הצמיחה של סולו מתקן את שתי הבעיות הנ"ל. ראשית, המודל הופך את המשתנה a לאנדוגני, כלומר התפוקה השולית של ההון נקבעת בשיווי משקל ולא ניתנת כקבוע אקסוגני. שנית, סולו מניח פונקציית ייצור שמאפשרת תחלופה בין הון לעבודה, כשברקע קיים שוק ומחירים (שכר וריבית) שדואגים להקצאה יעילה .

(הערת שוליים: ועכשיו אפשר להבין מדוע מודל סולו מכונה גם "מודל צמיחה ניאו-קלאסי" - סולו עובד בין היתר עם כלים ניאו-קלאסיים כמו פונקציית ייצור משוכללת יותר, חשיבה על אופטימיזציה ותפוקות שוליות פוחתות, ומסיר את ההנחה של משק באבטלה המונית).

לאחר שיפוץ ההנחות הנ"ל מתקבלת תוצאה שהפתיעה מאוד את כל הכלכלנים דאז לרבות את סולו עצמו - בניגוד מוחלט למסקנה של HD, קצב צמיחת התוצר בשיווי משקל לא תלוי כלל בשיעור החיסכון s! יתרה מכך, במודל סולו, יש אפילו כזה דבר כמו "יותר מדי הון".

https://x.com/itamarcaspi/status/1738160773933740125?s=20

כמעט בלתי אפשרי להבין למה מדובר בתוצאה כל כך מפתיעה וחשובה מבלי להכיר את מודל HD ואת הקונצנזוס של מומחי הצמיחה שפעלו בימים שלפני סולו על בסיס מודל זה.

לא אכנס בשרשור להסבר מפורט של מודל סולו כי יש גבול לכמה משוואות אפשר לשים בשרשור אחד. בכל אופן, הסבר אינטואיטיבי מאוד לגבי איך הדינמיקה עובדת במודל של סולו וכיצד היא שונה ממה שראינו במודל HD תוכלו למצוא בשרשור הבא של דודו:

https://x.com/DuduLagziel/status/1741857401144561866?s=20


אני חושב שהסיפור הנ"ל על הארוד, דומאר וסולו ממחיש מספר נקודות פדגוגיות חשובות שרלוונטיות לסטודנטים לכלכלה באופן כללי. ראשית, בכדי להעריך מודל באמת, כדאי לנסות להבין גם את תולדות המחשבה והקונטקסט שעמדו ברקע פיתוחו.

שנית, חשוב להכיר בכך שמודל הוא אמנם "אגדה" מופשטת מאוד של המציאות שכוללת הנחות שנראות לעיתים מגוחכות, אך מדובר בבחירה מודעת של הכותב שמנסה להתמקד בהסבר של מנגנון מאוד ספציפי ולא בהסבר של כל מורכבות היקום.

קריאה ביקורתית של מודל צריכה להשלים עם הצורך ולהעריך את היכולת לפשט, אך היא גם צריכה לכלול נסיון לאתר את ההנחות הקריטיות של המודל שבלעדיהן התוצאות המרכזיות נופלות ובדיקה של מידת ההתאמה שלהן למציאות בקונטקסט עליו מיושם המודל. הנה דני רודריק:

אז מה לגבי מודל HD? האם יש להתעלם ממנו? שוב, תלוי בקונטקסט. יישום של המודל על משק מתפתח באפריקה למשל בו יש רמה נמוכה מאוד של הון פיזי לצד שפע ידיים עובדות הוא לא בהכרח דבר פסול. ההנחות הקריטיות במקרה זה הן גם יחסית מציאותיות. מנגד, כפי שסולו הראה, אין הדבר נכון עבור משק מודרני.

גם מודל סולו, כמו כל מודל, לא חף מבעיות כמובן. אחת ההנחות הקריטיות שהניח סולו במודל שלו בכדי לפשט אותו היא שהטכנולוגיה (מסומנת לרוב כ-A ומכונה TFP או "שארית סולו") אקסוגנית. בדיעבד הוא גילה שאותה "שארית" אקסוגנית מסבירה בסביבות חצי מהצמיחה בארה"ב. לא הון או עבודה אלא טכנולוגיה.

הבעיה היא שמודל סולו מניח שהטכנולוגיה אקסוגנית, כלומר שהגורם שהכי מסביר את הצמיחה אינו מוסבר כלל על ידי המודל עצמו! או כמו שניסח זאת דיוויד רומר בטקסטבוק שלו:

The Solow model "takes as given the behaviour of the variable that it identifies as the main driving force of growth"

זה כמובן חלילה לא אומר שמודל סולו רע. השימוש שלו למשל בהקשר צמיחת כלכלת ברה"מ של אז או סין של היום, כפי שתוכלו לקרוא בניתוח של סמית', מועיל מאוד. מנגד, אם מטרתנו היא לנתח צמיחה מבוססת טכנולוגיה, יהיה עלינו להשתמש במודלים אחרים שממדלים גם את הטכנלוגיה.
https://x.com/Noahpinion/status/1738555053944795162?s=20

טוב, אני חושש שהשרשור הזה כבר צומח בלי שליטה ואני גם די בטוח שאיבדתי את כולם ואני כותב פה לעצמי אז נראה לי שאסיים פה. למי שבכ"ז רוצה עוד, מצרף לינק לנאום הנובל של סולו:

Robert M. Solow – Prize Lecture - NobelPrize.org https://www.nobelprize.org/prizes/economic-sciences/1987/solow/lecture/

סופ"ש רגוע!

הפריקוול של סולו: מודל הארוד-דומאר

מלחמה והשפעותיה על הכלכלה. נושא מעניין. עידן מביא פה את ארה"ב במלחמת העולם השנייה כדוגמה, ואני רוצה לחזק ולהוסיף קצת נתונים וגרפים לשם המחשה. אז נכון, כמו שעידן התוצר האמריקאי התרחב והאבטלה ירדה "בזכות" המלחמה, אבל ישנן כמה דקויות ששווה לעמוד עליהן.🧵 https://twitter.com/Idaneretz/status/1730205430645727584

ראשית, חלק גדול מהעלייה בתוצר נבע מהוצאות הממשלה על רקע המלחמה. בפרט, חלק הממשלה בתוצר (G/Y) עלה מרמה של 15% ערב המלחמה, לשיא של 53% (!) ב-1943. 

מאיפה הגיע הכסף? ניחשתם נכון - חוב. יחס החוב-תוצר האמריקאי שכבר עמד על רמה יחסית גבוהה של למעלה מ-53 תוצר ב-1939 לאחר שנות השפל הגדול, זינק לרמה של 110 אחוזי תוצר בשיא, כשהגירעון באחוזי תוצר עבר בשיא את ה-20%. 

(הערה: המשק האמריקאי נכנס למלחמת העולם השנייה מספר שנים לאחר השפל הגדול. שיעור האבטלה היה אמנם במגמת ירידה, אך נותר גבוה מאוד - כ-11% ערב המלחמה. כשהמשק תקוע באבטלה גבוהה כרונית, חפירת בורות וכיסויים או יציאה למלחמה עשויים דווקא לעזור, ראו קיינס.) 

העלייה ב-G באה בעיקר על חשבון הצריכה הפרטית. במונחי אחוזי תוצר (C/Y) הצריכה הפרטית ירדה מרמה של כ-70% לרמה של 50% בשפל של 1944. הירידה הזו היא תמונת ראי של חיסכון גדול יותר על רקע פטריוטיות (השקעה באג"ח מלחמה) ואולי גם ציפיה לעליית מיסים עתידית למימון החוב הממשלתי, שאכן התממשו. 

שיעור המס באחוזי תוצר שעמד על 1% ב-1939, קפץ לכ-8% ב-1944. אף על פי כן, העלייה בהכנסות הממשלה ממסים לא הספיקו לכסות את העלייה בהוצאות (כאמור, גרעון של מעל 20 אחוזי תוצר בשיא), ולכן החוב באחוזי תוצר המשיך לעלות.

במקביל לירידה בשיעור הצריכה מהתוצר, נרשמה גם "דחיקת השקעות" - ההשקעה במשק באחוזי תוצר (I/Y) ירדה בכ-4 נקודות אחוז במהלך המלחמה. 

(הערה: ארה"ב היא כמובן משק פתוח שמייצא ומייבא, אבל הנפח של אלו יחסית קטן, וודאי אז, כך שניתן להתעלם מהם לצורך הניתוח ולהניח בקירוב ש- Y=C+G+I)

מכל הנ"ל אפשר להבין למה הגידול בתוצר בזמן מלחמה הוא לא בוננזה - אמנם התוצר עשוי לגדול ולהוציא משק מהבוץ, אבל הוא מלווה בחוב תופח לצד הרכב שימושים לא אופטימלי בעליל - המון הוצאה ציבורית על חשבון צריכה פרטית והשקעה במשק. כשצורכים פחות ומשקיעים פחות במשק, קשה לומר שמצבנו השתפר.

ועדיין יש לומר את המובן מאליו - העלות הנ"ל בכל זאת שווה בברור בהינתן האלטרנטיבה של לא להילחם בנאצים ולשאת בתוצאות. מטרת ההוצאה הציבורית העצומה היא לנטרל את האיום הבטחוני (בדומה אגב למלחמה בקורונה שהיוותה איום בריאותי). אם וכאשר מנצחים, אפשר להנות מדיבידנד השלום שמגיע לאחר מכן.

זה המקום להדגיש שארה"ב מיוחדת - היא אמנם השתתפה במלחמת העולם השנייה, ולקחה חלק משמעותי ביותר, אבל המלחמה לא התנהלה על אדמתה. וזה משמעותי כיוון שהיא לא חוותה את כל ההרס העצום שחוו מדינות אירופה (הרג אזרחים, השמדת תשתיות ומבנים וכו').

לשם המחשה, הנה גרף מתוך הספר של בלנשארד שמציג את התפתחות (לוג) התוצר הריאלי של גרמניה. שימו לב לצניחה בעקבות המלחמה. ירידה של כמעט 50%. 

סוף. 

המקור למרבית האיורים הוא FRED כמובן, והאיורים על החוב והגירעון האמריקאים לקוחים מהמאמר המרתק של הול וסרג'נט:

https://www.pnas.org/doi/10.1073/pnas.2200349119

מלחמה וכלכלה

מאמר מקיף ומעניין התפרסם בגיליון החדש (דצמבר 2023) של כתב העת הכי נחשב בכלכלה (AER):

 "Populist Leaders and the Economy"

המאמר מתעד תקופות היסטוריות של שלטון פופוליסטי (מימין ומשמאל) בשנים 1900-2020 במדינות מפותחות ומתפתחות ובוחן את ההשפעה הכלכלית ארוכת הטווח של פופוליזם.&gt;&gt; 

לפני שאתאר מספר תוצאות מעניינות מתוך המאמר, חשוב להבין ראשית מהי ההגדרה האקדמית המקובלת כיום של "פופוליזם" בה משתמשים כותבי המאמר: 

כעת נעבור לסיכום מהיר של מספר תוצאות מעניינות מהמאמר:

1. הפופוליזם הגלובלי הגיע לשיא ב-2018 לאחר מגמת עלייה של 30 שנים, כאשר יותר מ-25% מאומות העולם באותה השנה נשלטו על ידי משטרים פופוליטסיים. 

2. פופוליזם מתאפיין במתאם סדרתי, כלומר למדינות בעלות היסטוריה של פופוליזם יש סיכוי גבוה יותר לחזור למשטרים פופוליסטיים בהמשך (ישראל גם נכללת במדגם שלהם למי שסקרן). 

3. משטרים פופוליסטיים מתאפיינים בשרידות גבוהה יותר ממשטרים רגילים - שלטון פופוליסטי שורד בממוצע 8 שנים לעומת 4 שנים עבור משטר רגיל.

4. משטרים פופוליסטיים לא יורדים מהבמה בד"כ ללא דרמות: סקנדלים, הדחות, משברים חוקתיים, מרד, תאונות מסתוריות וכו'. 

5. אין הבדלים משמעותיים במאפיינים הנ"ל בין משטרים פופוליסטיים משמאל ומימין.

6. רמת התוצר לאחר 15 שנים לאחר הופעתו של משטר פופוליסטי נמוכה ב-10% בהשוואה למציאות חלופית ללא פופוליזם. פופוליזם משמאל מייצר פגיעה גדולה יותר מאשר פופוליזם מימין. 

7. למרות הבטחות הבחירות האופייניות, משטרים פופוליסטיים לא מקטינים לרוב את אי השוויון בצורה בולטת (אם בכלל) או מגדילים משמעותית את חלק העבודה בתוצר. 

8. משטרים פופוליסטיים נוטים להגדיל את יחס החוב-תוצר ב-10 נקודות אחוז לאחר 15 שנים, ואת האינפלציה (אם כי האומדן שם מזגזג ולא הכי מדוייק). 

9. משטרים פופוליסטיים נוטים להקטין את החשיפה של המשק לחו"ל (בין היתר מתוך שיקולי העדפת תוצרת מקומית על פני סחר עם העולם) - פחות סחר (ירידה של 5 אחוזי תוצר), מכסים גבוהים יותר, ופחות ליברליזציה פיננסית. 

10. משטרים פופוליסטיים פוגעים באיכות המוסדות מיידית לאחר תפיסת השלטון ולמשך יותר מעשור לאחר מכן - פחות מגבלות משפטיות, בחירות חופשיות ותקשורת חופשית. היחידות באיורים הם של מדדי איכות מוסדות. ירידה של 5-15 נקודות במדדים היא בקירוב מעבר מאיכות מוסדות של נורבגיה לזו של קולומביה. 

אף על פי כן, לרוב, במשטרים פופוליסטיים בחירות ממשיכות להתקיים ולכן מפרידים המחברים של המאמר בין פופוליזם לסמכותנות וטוענים שלא מדובר בתופעות דומות.

כתבתי מספר תובנות מהמאמר, אבל יש מצב שכיסיתי את כולן...

אם נשאר לכם עוד כח, הנה לינק למאמר:

https://www.aeaweb.org/articles?id=10.1257/aer.20202045&from=f

פופוליזם וכלכלה

נקודה מעולם הכלכלה-הפוליטית בהקשר של הדולריזציה הצפויה (?) בארגנטינה: דולריזציה מלאה מביאה תועלת (הדברת האינפלציה) ועלות (אבדן עצמאות מוניטרית). להרחבה ראו שרשור מטה. ההתועלת שבהדברת האינפלציה מיידית כמעט. מהרגע שעוברים לדולרים, האינפלציה אמורה לצנוח.&gt;&gt; https://twitter.com/itamarcaspi/status/1691135523601924096

מנגד, העלות של אבדן עצמאות מוניטרית יש אי וודאות. קשה להעריך מה יהיה הנזק ומתי בדיוק הוא יתממש. יכול להיות שבשנה הבאה ויכול להיות שבעוד 10 שנים. בקיצור, התועלת מיידית, והנזק מגיע בהמשך. כשזה המצב, אפשר להבין למה מדובר בצעד מאוד פופולרי מבחינה פוליטית.&gt;&gt;

זה כמובן לא אומר שמדובר בצעד בהכרח מזיק. השאלה היא האם הנזק עולה על התועלת או להיפך, ואת זה אפשר לדעת רק אחרי שעבר מספיק זמן, וגם אז לא בטוח...

הכלכלה הפוליטית של דולריזציה

כמובטח ובהמשך לפרק המעולה בו @amsterdamski2 מסביר על מימון ממשלה בזמן מלחמה ומראיין את @DuduLagziel בנושא, הנה 🧵היסטוריה מוניטרית-פיסקלית בנושא אתגרי המימון של בריטניה בימי מלחמת העולם הראשונה ותרומתם להפיכתו של ה-Bank of England מבנק בבעלות פרטית לבנק מרכזי בבעלות ציבורית.

https://twitter.com/amsterdamski2/status/1724666727387091091?s=20

קצת רקע - בשנת 1914, נדרשה ממשלת בריטניה לגייס סכום עצום במונחים של אז, 350 מיליון ליש"ט, סדר גודל של התוצר *השנתי* של בריטניה באותן השנים. מטרת הגיוס הייתה כמובן מימון דחוף של הוצאות הקשורות להשתתפות של הבריטים במלחמת העולם הראשונה.

בשביל לקבל קצת פרספקטיבה, אני מצרף את הגרף למטה שמתאר את יחס החוב-תוצר הבריטי על פני זמן והקו האדום מציין את שנת 1913. במהלך שש השנים הבאות, יזנק יחס החוב-תוצר הבריטי מ-25 אחוזי תוצר ל-125 אחוזי תוצר. מלחמות הן כידוע עסק יקר מאוד (הפיק הבא בגרף קשור כמובן למלה"ע השנייה).

ה-FT דיווח על הצלחה מסחחררת של ההנפקה - לא רק שלא היה חסר ביקוש, היה אפילו ביקוש יתר! תחשבו על זה - אגרות חוב קונסול (מקבלים את הקרן אחרי 10 שנים) בריבית 4.5%, גבוהה משמעותית ממה שניתן היה להשיג בשוק באותם הימים (סביב ה-2%). גם עוזרים במאמץ המלחמתי וגם מרווחים כסף. לא תקחו?

נשמע להיט נכון? אז זהו שזה לא בדיוק מה שקרה. בפועל, למרות רוח ההתנדבות והתשואות המפתות, הממשלה הבריטית הצליחה לגייס בזמן אמת פחות משליש מהסכום האסטרונומי שנדרש למימון המלחמה. רק 10% מהמשקיעים בממלכה הסכימו לרכוש את אגרות החוב הללו, ו-2% מכל המשקיעים החזיקו 40% ממה שנרכש.

התפלגות הרוכשים על פני המדינה כולה הייתה גם היא לא בדיוק העידה על "התגייסות כוללת" - מרבית הרוכשים הגיעו מהאיזורים העשירים של בריטיניה (בעיקר לונדון) ומיעוט מיתר האיזורים העניים יותר. בנוסף, מרבית הרוכשים קנו אג"ח בסכומים קטנים יחסית של 100-200 ליש"ט.

אז מה עושים?  השמועה על כשלון הגיוס הקולוסאלי הזה תגיע לציבור ולשווקים הפיננסיים תביא בוודאות לזעזוע פיננסי עמוק לצד פגיעה הרסנית במורל הלאומי. במקביל, עלה החשש שהפאניקה שתיווצר תשרת היטב את התעמולה של הגרמנים שלחמו בהם מן העבר השני.

נדרש פתרון יצירתי. בפרט, נדרש משקיע עם כיסים עמוקים (שלא לומר אינסופיים), דיסקרטי ואמין מספיק, ונכון לשתף פעולה. הפור נפל על ה-Bank of England (או בקיצור BOE) שהיה בזמנו בנק גדול ומוכר, בבעלות פרטית, ששימש גם כבנקאי הרשמי של הממשלה הבריטית.

בתחילה, כשהחל הדיבור על הנפקת האג"ח, הסכים ה-BOE לרכוש רק 40 מיליון ליש"ט מההנפקה. כשהממשלה גילתה עד כמה עומק הבור התקציבי וכמה הביקוש לאג"ח חלש, היא אילצה את ה-BOE "להתאמץ" קצת יותר.

בפועל הביצוע הלך כך: שני פקידים שעבדו ב-BOE רכשו את כל יתרת אגרות החוב שעמדו ללא דורש ושמו אותם במאזן ה-BOE על שמם. בכדי להסתיר את העובדה שה-BOE אולץ להתערב ולממן את החוב, נרשמו אגרות החוב הללו בתר "other securities" ולא כאגרות של ממשלת בריטניה. הכתבה ב-FT הייתה למעשה שקר מוחלט.

סיפור ההתערבות של ה-BOE נשמר כסוד כמוס במשך שנים רבות לאחר המעשה, ומסיבות מובנות. ג'ון מיינארד קיינס, אגב, שכנראה היה בסוד העניינים כתב בשנת 1915 בתזכיר לשר האוצר הבריטי דאז בשבח המניפולציה שהצילה את הבריטים מאסון פיננסי, אך גם הזהיר אותו שלא לנסות להשתמש בתגיל המסוכן הזה בהמשך.

במקביל לסיפור הנ"ל נטשה בריטניה זמנית (עד 1925) את תקן הזהב (שער חליפין קבוע בין שטרות וכמות מוגדרת של זהב). אתם יכולים לנחש מה קרה אח"כ - אינפלציה. קצב האינפלציה השנתי שעמד ב-1913 על כמעט אפס, קפץ לרמה של 25% ב-1917. השטרות שה-BOE הנפיק עבור הממשלה ללא גיבוי זהב, תרמו לכך.

למעשה, ניתן לומר שבמקום גיוס חוב, הבריטים מימנו אותו, לפחות חלקית, באמצעות (מס) אינפלציה. אגב, יש סיכוי לא רע שהאינפלציה הייתה מגיעה בכל מקרה כי חוב צריך לשלם, ולא בטוח שהממשלה הבריטית הייתה מצליחה לעמוד בהחזר החוב פלוס ריבית מבלי להדפיס,  גם אם היה ביקוש לאג"ח.

האירוע הנ"ל היווה למעשה אבן דרך חשובה בתהליך הפיכתו של ה-BOE לבנק מרכזי ציבורי ולא פרטי, שהתרחשה לבסוף בשנת 1946. הבריטים הבינו מהר שבזמני מלחמה בסדרי הגודל של מלה"ע הראשונה, מדיניות שמסתמכת על השוק החופשי לטובת גיוס חוב אינה תואמת את אתגרי המימון והסטת המשאבים שדורשת מלחמת עולם.

להרחבה ופרטים נוספים, ראו את הפוסט הבא מתוך הבלוג של ה-BOE:

Your country needs funds: The extraordinary story of Britain’s early efforts to finance the First World War – Bank Underground https://bankunderground.co.uk/2017/08/08/your-country-needs-funds-the-extraordinary-story-of-britains-early-efforts-to-finance-the-first-world-war/

ולסיום, הנה ציטוט של אותו ג'. מ. קיינס משש אחרי המלחמה ההיא בהקשר של מלחמה וחוב + לינק לאוסף שרשורים בנושא חוב ממשלתי למי שרוצה להעמיק עוד קצת:

https://x.com/itamarcaspi/status/1647665080526417921?s=20


התרגיל של הבנק האנגלי במלחמת העולם הראשונה

🧵בקטנה על נאום פאוול מאתמול (לינק בסוף):

מנטרה ידועה בכלכלה מוניטרית אומרת שהבנק המרכזי צריך "להתבונן מבעד" לזעזועים היצע, כלומר להתעלם מהם. מדוע? זעזועי היצע מזיזים את האינפלציה והתוצר לכיוונים הפוכים - מעלים את האינפלציה ומורידים את התוצר.

הריבית מנגד פועלת על האינפלציה והתוצר באותו הכיוון - כשהיא עולה, התוצר יורד והאינפלציה גם, ולהיפך. זה אומר שכשמגיע זעזוע היצע, על המדיניות לבחור בין ייצוב המחירים וייצוב התוצר.

אם הבנק המרכזי מעלה ריבית, הוא ייצב את המחירים במחיר של פגיעה 
חזקה יותר בתוצר. אם יוריד את הריבית, יעזור לתוצר במחיר של אינפלציה גבוהה יותר. 

המנטרה של התבוננות מבעד זעזועי היצע מתבססת על שלוש הנחות:

1. אנחנו יודעים שמדובר בזעזוע היצע
2. אנחנו יודעים שהזעזוע להיצע זמני
3. הציפיות לאינפלציה מעוגנות ליעד האינפלציה, כלומר היעד אמין.

אם כל הנ''ל נכונות, הדבר האופטימלי לעשות הוא לא להגיב ופשוט לחכות עד יעבור זעם.

בנאום של פאוול מאתמול, הוא מאתגר את הקונבנציה. ראשית הוא אומר, במציאות לרוב קשה מאוד להבין בזמן אמת איזה סוג זעזוע פגע בכלכלה (ביקוש? היצע? שניהם?). שנית, גם אם היה אפשר, קשה לדעת כמה זמן הוא יימשך. לבסוף, אם הזעזוע נמשך ללא תגובת מדיניות, קיים סיכון לאבד את הציפיות. 

לכן, לשיטתו, גישה של ניהול סיכונים עדיפה על מדיניות אופטימלית תחת ההנחות הנ''ל. עדיף להדק preemptively, מאשר לחכות.

זו קביעה חשובה כי היא עשוייה ללמד אותנו משהו נוסף על פונקציית התגובה של הפד בסביבה של ריבוי זעזועי היצע, למשל כזו המתאפיינת בריבוי מתחים גיאופוליטיים, דה גלובליזציה, ושינויי אקלים - קרקע פורייה לזעזועי היצע גלובליים.

לינק לנאום:

https://www.federalreserve.gov/newsevents/speech/powell20231109a.htm

נספח: שרשור קשור מפעם

https://x.com/itamarcaspi/status/1597276955673391104?s=20

ועוד אחד יותר חדש

https://x.com/itamarcaspi/status/1675737025784295424?s=20

הפד חוזר לנקוט במשנה זהירות

דודו שבר את הפיד עם השרשור הזה ולכן אני מרגיש מספיק בנוח לנטפק את הטיעון המרכזי שעולה בו: ילודה -> יוקר מחייה. לדעתי, מושג "יוקר המחייה" (שלא מוגדר בד"כ היטב) בשרשור של דודו מתערבב עם "רמת החיים" ושהפוקוס צריך להיות על פריון העבודה ולא על הילודה.🧵

https://twitter.com/DuduLagziel/status/1697252439483895972?s=20

(מדגיש: הדעות שמופיעות בשרשור להלן הן שלי בלבד ולא מייצגות אף אחד חוץ ממני כמובן)

נניח משק קטן ופתוח שמייצר שני מוצרים - אחד סחיר (למשל תפוזים) ואחד ציבורי (למשל בריאות). קצב גידול האוכלוסיה קבוע ולא תלוי בכלום (אקסוגני). נניח גם שבנקודת המוצא, השוק המקומי של המוצר הסחיר תחרותי על מלא ולכן מחירו זהה למחיר העולמי.

להלן שני תרחישים:

1: יצרני המוצר הסחיר מצליחים לייצר לובי חזק ולכפות הקמת חסמי ייבוא. כפועל יוצא, כח השוק שלהם גדל ואיתו המחיר של המוצר הסחיר.

2: פריון העבודה בכלכלה יורד, כלומר כל עובד מייצר כעת פחות יחידות פר שעת עבודה.

בתרחיש 1 פוטנציאל הייצור של המשק נותר זהה, אבל נקודת הייצור הפכה לפחות יעילה והרווחה הכוללת של המשק ירדה (מייצרים מתחת לעקומת התמורה).
בתרחיש 2 פוטנציאל הייצור של המשק ירד. ניתן לייבא את המחסור שנוצר במוצר הסחיר אבל סך העוגה שהמשק מסוגל לייצר ולצרוך קטנה (עקומת התמורה זזה פנימה).

אני מניח שרובנו נסכים שתרחיש 1 מתאר בעיית יוקר מחייה, אך האם גם תרחיש 2? לדעתי לא. התיאור המתאים יותר הוא של פגיעה ברמת החיים. בפרט, בתרחיש 2 התוצר לנפש, כלומר מה שהמשק מסוגל לייצר, ירד והמשק צריך להסתדר עם פחות. אם רוצים יותר תפוזים, צריך לוותר על בריאות, ולהיפך.

דרך אחת להימנע מהצורך לוותר על משהו בשביל לקבל משהו אחר היא להגדיל שוב את העוגה. כך למשל, מדיניות אפקטיבית של העלאת רמת פריון העבודה במשק תאפשר שימור ואף שיפור בבריאות בעתיד לצד היכולת לצרוך גם יותר תפוזים במקביל.

תרחיש 1 מנגד שונה לחלוטין מבחינת המדיניות הנדרשת כיוון ששורש הבעיה הם חסמי היבוא, או באופן כללי יותר, הירידה בתחרותיות. המוצר הסחיר נהיה יקר יותר כי התחרות ירדה. אם מצליחים להחזיר את התחרותיות לרמתה הראשונית, הבעיה חולפת.

לדעתי, מה שדודו מתאר בשרשור דומה יותר לתרחיש 2. משק שמנסה לשמר רמת חיים גבוהה אבל לא בהכרח מצליח לעשות זאת מבלי לוותר על דברים אחרים. בהקשר זה, הילודה הגבוהה לכשעצמו אינה מקור הבעיה אלא ההשלכות שלה על פוטנציאל הייצור של המשק.

אם מצליחים להכשיר את הדור החדש בצורה ראויה שמאפשרת לו להיכנס לשוק העבודה אפשר לגרוף "דיבידנד דמוגרפי" שימתן ואף יעלים את הלחץ על המשאבים הקיימים כיוון שהמשק יהיה מסוגל לייצר יותר באמצעות עלייה במספר העובדים האפקטיביים.

https://en.wikipedia.org/wiki/Demographic_dividend

מנגד, וזה חשוב, אם לא מצליחים לעשות זאת בקצב מספיק מהיר, צפוי להיוצר לחץ של האוכלוסיה על המשאבים הקיימים שמשקף ירידה ברמת החיים. כאמור, הירידה ברמת החיים היא סימפטום של פיריון נמוך ולא של הילודה לכשעצמה.

כמובן שבמציאות שני התרחישים הנ"ל יכולים להתקיים בו זמנית. משק יכול לסבול מבעיית פיריון נמוך ובמקביל מרמת תחרותיות נמוכה ואז ראוי לטפל בשתיהן במקביל. זיהוי הבעיות וההשפעה שלהן על המשק חשוב בגלל שכפי שראינו, הצעדים הנדרשים לטיפול בכל בעיה שונים.

הטוב, חדל ניטפוק להיום. למי שמעוניין להתעמק, שווה לציין שבנק ישראל כתב לא מעט על נושא הפיריון בשנים האחרונות, לרבות דוח מקיף שיועד בעיקר לקובעי המדיניות (ראו תמונה) לצד חומר נגיש יותר לציבור (ראו לינק):

@ArgovEyal @shay_tsur

https://boi.org.il/information/bankipedia/moneyandeconomy/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%95%D7%A8%D7%9E%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%9C%D7%9

הערה אחרונה לסיום: ה"מודל" והתרחישים הנ"ל פשוטים ופשטניים מדי בכדי לתפוס את כל המורכבות של המציאות, ובפרט את זו של המשק הישראלי שעשוי לשלב את שני התרחישים לצד עוד כמה (תסמונת סיליקון ואלי?). המטרה הצנועה שלי הייתה לחשוב בצורה נקייה על ילודה בקונטקסט של יוקר המחיר/רמת החיים.

על ילודה ויוקר המחייה

The final piece in @JohnHCochrane's "Interest Rates and Inflation" trilogy has finally dropped. Here is a short thread with my summary of the many insights that pop up in it. Do read the whole thing!🧵

https://twitter.com/JohnHCochrane/status/1696364112723562511?s=20

The conventional wisdom states that raising interest rates reduces inflation over time (Friedman's "long and variable lags.") However, Cochrane's  blog posts (chapters?) question whether data, empirics, or theory substantiate this standard narrative.

Part 1: DATA

Historical data reveals an inconsistent correlation between interest rates and future inflation, with multiple periods directly contradicting the standard account. According to Cochrane, empirical backing is doubtful.

https://johnhcochrane.blogspot.com/2023/08/interest-rates-and-inflation-part-1.html

Part 2: VAR

Formal estimation using structural VAR models also provides precarious evidence. Effects evaporate post-1982, account for small fractions of inflation variation, are sensitive to specification choices. Statistical support is fragile.

https://johnhcochrane.blogspot.com/2023/08/interest-rates-and-inflation-part-2.html

Part 3: MODELS

Modern macro theory struggles to naturally reproduce the standard narrative without incorporating intricate assumptions. No simple macro model produces the standard narrative about interest rates and inflation out of the box.

https://johnhcochrane.blogspot.com/2023/08/interest-rates-and-inflation-part-3.html

In summary, according to Cochrane, the mechanistic connection between raising interest rates and subsequent declines in inflation may lack the robustness suggested by the consensus view.

Interest Rates and Inflation Trilogy

האם עליית שיעור האבטלה היא חלק מהמנגנון הסיבתי של תהליך הורדת האינפלציה?

הנושא הלכאורה טריוויאלי הזה העסיק בימים האחרונים שני כלכלני מאקרו בכירים מאוד: @R2Rsquared ו-@ojblanchard1 .

 להלן השתלשלות הדיבייט בין השניים למי שמעוניין + מסקנה בהמשך🧵

הכל התחיל בראיון (מומלץ מאוד!) של רייס לפודקאסט @Macro_Musings בו טען שאבטלה גבוהה היא *תוצר לוואי* לא הכרחי של מדיניות מוניטרית מהדקת. האינפלציה יכולה לרדת גם בלי שהאבטלה תעלה:

https://twitter.com/Macro_Musings/status/1689657354307129344

זה המשיך בתהייה הבאה של בלנשרד לרייס: האם לזה באמת הוא התכוון? תופעת לוואי? לא חלק מהמנגנון הסיבתי?

https://twitter.com/ojblanchard1/status/1690028975169376256?s=20

משם הגיע שרשור תגובה של רייס בו הוא מסביר בפירוט את הקביעה שלו - מדיניות מוניטרית מביאה לעלייה בביוקש לנכסים נומינליים על חשבון ירידה בביקוש לנכסים ריאליים וזה מוריד את האינפלציה, אבל זה לא חייב לבוא לידי ביטוי באבטלה גבוהה.

https://twitter.com/R2Rsquared/status/1690759043982192641?s=20

בלנשארד הגיב לרייס בשרשור הבא בו כתב שאבטלה לדעתו היא כן מנגנון סיבתי, ושההבדל ביניהם נובע מכך שרייס מנתח אינפלציה בגישת "asset pricing" ואילו הוא מסתכל על האינפלציה בגישה יותר מיקרו כלכלית, ובפרט כתוצאה של מיליוני אינטרקציות בין צרכנים עובדים ופירמות:

https://twitter.com/ojblanchard1/status/1691371904764989440

לא יודע מה מכל זה הצלחתם להבין. זה מורכב ודורש עיכול. מה שכן ניתן להבין מהנ"ל, בוודאות די גבוהה, זה שמאקרו כלכלה אינו תחום מונוליטי שדוגל בגישה אחת ויחידה "נכונה" לניתוח המציאות הכלכלית, והאינפלציה בפרט, ושכל מי שלא מתיישר לפי הדרישות מקבל נזיפה.

אף על פי כן, הפתיחות הזו לא אומרת שכל מטאטא יורה. תנאי הכניסה לדיון מסוג זה די ברור - הנחות מפורשות ודרך ברורה מהן אל המסקנות. עדויות אמפיריות תומכות גם עוזרות. אם התנאי הזה לא מתקיים, אין שום בסיס לדיון.

לסיום, כמה נפלא שיש לנו את טוויטר (או X) שמאפשר לנו להיות בזמן אמת זבוב על הקיר בדיונים מהותיים בין כלכלנים רמי דרג שעד לפני מספר שנים היו חשופים למתי מעט!

דיבייט המאקרו הגדול ממשיך בסופ"ש. הנה בלנשארד עם תיאור מפורט של המנגנון המאקרו כלכלי המועדף עליו:

https://twitter.com/ojblanchard1/status/1692882786099605766?s=20

ורייס עם שרשור מעולה בתגובה שאפשר לסכם במילים הבאות: מדיניות מוניטרית פועלת דרך מספר ערוצים (ריבית, שכר, שער חליפין ועוד) והדבר שמאחד ביניהם הוא הציפיות.

https://twitter.com/R2Rsquared/status/1692913287921291631?s=20