הקיצוץ המסתמן בשירותים החברתיים (חינוך, בריאות, רווחה) הוא שערורייה. בשעה של מלחמה ותפקוד לקוי של המערכות הציבוריות, המערכות האלו צריכות חיזוק, לא קיצוץ.
את המלחמה ונזקיה אפשר לממן על ידי הגדלת החוב (והגדלת מיסים בעתיד). בדיוק בשביל רגעים כאלה מדינת ישראל שמרה על חוב נמוך. המדיניות הפיסקלית צריכה להיות אנטי-מחזורית, לא מחזורית.
מלבד האשמים המידיים באיוולת הזו (ראש הממשלה והשרים, משרד האוצר) אני מאוכזב גם מחברי הכלכלנים באקדמיה ובבנק ישראל שדיברו באופן חסר אחריות על קיצוץ ב״הוצאות לא חיוניות״ (כמו שההצעה הנוכחית מיישמת),
והתמקדו במאבק בכספים הקואליציוניים* במקום לומר שהמדיניות עכשיו צריכה להיות מרחיבה ולא מצמצמת.
*גם אני חושב שצריך לקצץ אותם. זה לא צריך להיות מוקד הדיון בקרב כלכלנים
שכחתי לציין את האיוולת של הפרטת חברות ממשלתיות (כמו הדואר) שמכניסים על הדרך. בכיה לדורות